דף בית > בעד ונגד > תשובה לטענות מפא"ת    
     
28.12.08

האם מערכת הלייזר תגן עלינו? - התייחסות לנימוקי מפא"ת

1. המערכת תיצור אשליה של הגנה... תהיה לה יכולת לתת מענה רק ל- 6 עד 10 יירוטים, ואח"כ יש להפסיקה לכ- 10 שעות לצורך מילוי המחסנית מחדש.

זהו טעון שרק בגללו מוצדק להביא את המערכת לארץ. מטעמי חיסכון נבנתה עבור המערכת רק מחסנית אחת. ניתן להזמין במפעל וולקן במפרץ חיפה עוד כ-5 עד 6 מחסניות כאלו, שתיוּצרנה במהלך הזמן עד להבאת המערכת לשדרות. נדרשות לא יותר מ-2 עד 3 דקות להחליף מחסנית אחת בשנייה.

2. המערכת כשלה במעבר למבצעיות.

הטענה של נגל בכנס זיקים הייתה שהוכחת הטכנולוגיה הצליחה במלואה (ולכן לא צריך ניסוי נוסף) אך המערכת כשלה במעבר למבצעיות ולכן לא ניתן להביא אותה!!!

המבצעיות של הנאוטילוס:
מערכת הנאוטילוס (THEL ACTD), בתאום מלא עם מפא"ת, אכן לא נבנתה לעמידה בסטנדרטים צבאיים. פרמטר הזמן היה אז הדומיננטי. עם זאת תוכנן להציבה ליד קריית שמונה, כמערכת מבצעית, במטרה שתגן בפועל מפני התקפות הקטיושות עליה.
כיום, גם לאחר שלא הופעלה משך 4 שנים, אין כל בעיה להביאה לרמת זמינות ואמינות גבוהה, הקרובה ל 80%, כפי שהיא תפקדה בסוף תקופת הניסויים בנובמבר 2004. אז נדרשה התרעה של לא יותר משעה להביאה ממצב "מנוחה" שלמה למצב של ניסוי
בביצועים מלאים. אין כל סיבה שבעולם שליד שדרות היא לא תתפקד באותה צורה.

המעבר למערכת מבצעית אמיתית - הסקייגארד:
התכנון המלא של הסקייגארד הוצג, בנוכחות מפא"ת, ב PDR שהתקיים בארה"ב באוגוסט 2005. הוצג שם תכנון של מערכת העומדת בכל הסטנדרטים הצבאיים הנדרשים ע"י ה ARMY האמריקאי. זאת הייתה כבר אמורה להיות מערכת שעומדת בכל הדרישות של שדה הקרב. מפא"ת היא שמנעה את ההצטיידות במערכת הזאת, היא שהכשילה את המעבר למבצעיות!!

3. המערכת גדולה מאוד וקשה למגן אותה.

משגר של מערכת הפטריוט, כדוגמה, שמופעלת ע"י חיל האוויר, אינו יותר קטן ועם אותן בעיות מיגון.

4. המערכת תצטרך להיות ממוקמת בין שדרות לעזה ולחמאס יהיה קל לפגוע בה.

באזור שדרות יש גבעות שמאחוריהן ניתן להציב את המערכת כך שלא יהיה שום נשק שטוח מסלול שיוכל לפגוע בה, בעוד שהנאוטילוס תוכל לפעול בנקל נגד כל נשק תלול מסלול מאיים מיד לאחר השיגור.

5. יש משמעויות של איכות סביבה.

אין כל סכנה בגזים ובדלק המזינים את מערכת הלייזר לפני הפעלתה. מערכת הלייזר, כמוה כטילי הפטריוט, פולטת שובל של גזים בעת הפעלתה. חלקם רעילים במינון נמוך מאד. טווח הביטחון הנדרש עבור טיל הפטריוט הוא 300 מטר, בעוד שטווח הביטחון הנדרש להגנת הצוות המפעיל את מערכות הנאוטילוס / סקייגארד הוא 100 מטר בלבד, ועם מסנן מתאים – לא יותר מ- 30 מטר. מערכת הלייזר בטוחה יותר ממערכת מבצעית שקיימת בסד"כ.

6. לייזר כימי (שעליו מבוססים הנאוטילוס והסקייגארד – הנגזרת המבצעית של הנאוטילוס) לא יהיה בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם. זאת טכנולוגיה מיושנת.

ההיפך הוא הנכון. בעצם ימים אלו (ונוסף על מערכת הנאוטילוס הקיימת) נבנית בארצות הברית מערכת לייזר רב-עצמה מוטסת, ABL, וייעודה ליירט טילים בליסטיים מטווחים של 300 עד 500 ק"מ. מערכת זו היא כולה לייזר כימי.

ומעבר לזאת – בתאריך 13 במאי 2008 ביצעה חברת בואינג האמריקאית ניסוי מוצלח עם לייזר כימי מוטס, על מטוס C-130 (מערכת ה ATL), למטרות אוויר – קרקע

7. האמריקאים "סגרו" את המערכת. הם הפסיקו את הפיתוח שלה. לא אנחנו.

את הפרויקט הפסיקה מדינת ישראל בשנת 2001, לא האמריקאים. מנכ"ל משהב"ט דאז, אלוף (מיל.) עמוס ירון הצהיר מפורשות, בכנס עמותת "עיט" באוקטובר 2007 בירושלים, כי ישראל הפסיקה השתתפותה בפרויקט מטעמי תקציב.

8. גם לדברי האמריקאים נדרשות לקרן הלייזר 13 עד 15 שניות להשמיד איום.

זמן התגובה של מערכת הלייזר מרגע הגילוי באמצעות המכ"ם ועד לעקיבה אחר המטרה הוא כ-1–2 שניות. זהו גם הזמן למעבר ממטרה אחת לשנייה. נדרשות (לסקייגארד) עוד כ-1–3 שניות על מנת להשמידה. המטרה תושמד ע"י מערכת הלייזר תוך כ 5 שניות מרגע השיגור.

9. בניסוי שהתקיים בשנת 2001 נורו 36 רקטות, מתוכן הושמדו רק 8.

עם סיום פיתוח המערכת, בשנים 2000 ו-2001, נערכו ניסויים בעת שהמערכת סבלה, מדרך הטבע, מ"חבלי ילדות", למעשה בכל מרכיביה, כולל המכ"ם ומערכת הפיקוד. אז גם נדרשו מספר ימים להכנה של כל ניסוי. הפיתוח נמשך ונעשו שיפורים משמעותיים. זמן ההכנה לקראת ניסוי קוצר עד לשעתיים ופחות והמערכת יוצבה.

מאז ייצוב המערכת, ב- 2001, יירטה מערכת הנאוטילוס את המטרות בכל פעם שקרן הלייזר הופעלה. היות שהיו מקרים בודדים שבהם נכשלה הוראת ההפעלה למערכת הלייזר, אישר צבא ארה"ב, בגלל סיבה זו, לחברת נורתרופ-גרומן להציג רק סיכויי יירוט גדולים מ-90% (אחוז מדהים בהשוואה לכל מערכת טילית אחרת, בתנאים דומים).

על הצלחת הניסויים מעיד גם מי שהיה ראש מפא"ת, אלוף במילואים פרופ' יצחק בן ישראל - בריאיון שנתן לעיתון "מקור ראשון" ב-29 בדצמבר 2006: "בניסויים שנערכו בניו מקסיקו ע"י צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו אתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון וכולן, ללא יוצא מן הכלל, הופלו בזמן מעופן". סוף ציטוט.

10. הלייזר המבוסס על מצב מוצק הוא הפתרון.

טענה בלתי מבוססת מדעית וטכנולוגית, והמנותקת ממצוקת תושבי שדרות והאזור.

גם לדעת מומחי מפא"ת, אין סיכוי שמערכת מבצעית המבוססת על טכנולוגיה זו תיושם לפני חלוף עשור.

גם כך קיים קושי עקרוני בלייזר מצב מוצק הכרוך בפיזור החום, שמגביל את המערכת להספק מקסימלי של כ- 100 קילו-וואט, שיאפשר טווח מבצעי יעיל של כ- 2 עד 3 ק"מ בלבד, רחוק מהנדרש. הספק הלייזר במערכת הסקייגארד גדול בסדר גודל, ומאפשר טווח העסקת מטרה של 10 ק"מ.

מעבר לזאת, אורך הגל שבו פועל לייזר מצב מוצק גורם לעיוורון, והוא אינו מתאים להגנה על יישובים אזרחיים. לסקייגארד, הפועל באורך גל גבוה יותר, אין בעיה כזאת.

ראוי גם לציין שאורך הגל בו פועל לייזר מצב מוצק רגיש יותר לנחותים באטמוספרה, בהשוואה לאורך הגל של מערכות המבוססות על לייזר כימי.

11. ביצועי מערכת כיפת ברזל, ב-15 פרמטרים שנבדקו ע"י ועדת נגל, יהיו טובים יותר מביצועי הסקייגארד.

איננו מכירים את רשימת 15 הפרמטרים האלה אך אנו מכירים את העובדות הבאות:

  • מערך של שתי מערכות סקייגארד המגנות על עיר כמו קריית שמונה או שדרות עומד בכל מתארי הייחוס המבצעיים, כולל ירי במטחים, כולל במזגי אוויר אופייניים, כפי שהוגדרו ע"י מערכת הביטחון לקראת כינוסה של "ועדת נגל".

  • שלא כמערכת כיפת ברזל – למערכות הנאוטילוס והסקייגארד אין כל בעיה של פעולה כנגד הרקטות קצרות טווח ופגזי המרגמה הממררים את חיי תושבי האזור.

  • סיכויי היירוט של מערכות טילים כנגד רקטות, כמו כיפת ברזל, רחוקים מלהיות 100% (ראה הסטטיסטיקה של 50 השנה האחרונות, כולל מערכת החץ), דבר שעשוי לחייב ירי של יותר מטיל הגנה אחד, כמתחייב כיום בתו"ל. זאת כאשר מושג ההחטאה אינו קיים כלל במערכות מבוססת לייזר. עבור כל האיומים הרלוונטיים - כפי שהוכח עם מערכת הנאוטילוס – מספיק שקרן הלייזר תהיה על המטרה כדי לוודא את יירוטה. חברת נורתרופ-גרומן חוזרת ומצהירה כי: "כל פעם שהלייזר הופעל המטרה יורטה".

  • המחיר הנמוך של ירי לייזר - כ-2,000 דולר בממוצע, מאפשר "פילוסופיית לחימה" שעיקרה יירוט כל האיומים הנמצאים באוויר, ללא תעדוף במידת האפשר. זאת בניגוד למערכת כיפת ברזל, שמטעמי עלות לא תופעל (גם לדברי מנכ"ל משהב"ט) אלא כנגד האיומים היותר מסוכנים. אלו שלא ייפגעו יגיעו לקרקע ויגרמו כל אחד את הנזק הפוטנציאלי שלו...

  • המדיניות של יירוט האיומים "היותר מסוכנים" בכיפת ברזל, לצורך התמודדות עם העלות הגבוהה של טילי כיפת ברזל, קורסת לנוכח איומים עתידיים. מה יהיה מחר? הן האויב ישפר את דיוק הרקטות, את מהירותן ואת הרש"ק שלהן וזאת כאשר המטרה היא פגיעה באוכלוסיה גדולה וצפופה. כך יגדל טווח אי היעילות של כיפת ברזל מחד, ותגדל כמות האיומים אותם יהיה חובה ליירט מאידך. כך תתחייב גם השקעה נוספת במיגון. זהו תהליך מתבדר, לא הגיוני ובלתי אפשרי.

  • שלא כמערכת הסקייגארד, המבוססת במלואה על הצלחתה של הנאוטילוס, מערכת כיפת ברזל נמצאת עדיין בשלבי הפיתוח הראשונים שלה. אין שום ודאות באשר להצלחתה המלאה ומועד תחילת הפעלתה המבצעית. שום ניסוי מבצעי עדיין לא בוצע בה. היא תצטרך להתחיל להוכיח את אשר מערכות הלייזר הכימי "כבר שכחו מזמן"...

12. עננים מבטלים את יעילות הלייזר.

זה נכון רק בתנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר (פירוט בע"פ). העננות השכיחה באזור עזה, ולמשך כל השנה, תאפשר פעולת הגנה מלאה גם מתחת לבסיס הענן באותם מתארי ייחוס כפי שהוזכר בסעיף קודם.

13. החברה לא עמדה בעבר בהתחייבויות וחרגה בלו"ז ותקציב והיא תחרוג גם הפעם , יש עוד הרבה מה לעשות כדי שהמערכת תהיה מבצעית.

החריגות בפיתוח הנאוטילוס (4 שנים במקום 3 והוצאה של 220 מיליון דולר במקום 168 מיליון) אינן יוצאות דופן בפרויקט מסוג זה, וההישג הוא עצום. חברת נורתרופ-גרומן התחייבה בכתב ללו"ז, למחיר קבוע ולקנסות פיגורים. מערכות סקייגארד ראשונות היו אמורות להגיע לארץ, לפי התחייבות החברה, החל מחודש יולי 2008.

14. עבור הנאוטילוס נדרשת תשתית של משטח בטון, ברמת דיוק של מיקרונים.

נכון שדרוש משטח בטון מדויק. עובדה זו הייתה ידועה עם תחילת פיתוח הנאוטילוס ולא היוותה כל בעיה כאשר החלו בתכנון הצבת המערכת בארץ, תחילה בקריית שמונה ולאחר מכן בשדה הניסוי בשדמה. לא הייתה כל בעיה לצקת משטח כזה בשדה הניסוי בארה"ב.

ובאשר לסקייגארד – למערכת זו אין כל צורך במשטח בטון כזה.

15. הירי בניסויי נאוטילוס בוצע מטווח של 7 ק"מ ומעלה, הצבעה על בעיית טווח מינימום.

העובדות: אנשי מפא"ת היו מעורבים בתכנון מתאר כל הניסויים, לפחות בשלבים הראשונים. בעיית טווח המינימום מעולם לא הועלתה. אף אחד לא חשב שהיא קיימת. מעולם לא הועלתה כל בקשה שהיא לבחינת נקודה זו בניסויים שבוצעו.

16. "בעיות האמינות" של מערכת הנאוטילוס יבואו לידי ביטוי גם בישראל.

העובדות: עם התקדמות הניסויים, כאמור, נעלמו בעיות האמינות של המערכת כמעט לחלוטין. זאת בעקבות תהליכי תחזוקה ושינויים שבוצעו בה. עם הבאת המערכת לארץ ניתן לצפות לרמת אמינות גבוהה ביותר, כפי שהוכחה בשלבי הניסויים האחרונים.

17. 92% מהקסאמים והקטיושות (שנורו בכל השנים האחרונות, הן בצפון הארץ והן ברצועת עזה) נורו מטווחים גדולים מ- 4 ק"מ.

יכול להיות, אך זה עדיין לא פותר עת בעיית העיר שדרות ויתר יישובי "עוטף עזה". ככל שידוע לנו – זמן המעוף הממוצע של מרבית טילי הקסאם שנורו באזור עוטף עזה היה כ- 15 שניות, ואף פחות. מעבר לזאת - בצד השני לא יושבים כסילים. הם יגיעו מהר למסקנה שיש לצמצם את טווחי הירי עקב מגבלות יעילותה (שעדיין לא הוכחה) של מערכת כיפת ברזל. תושבי האזור יישארו ללא הגנה, הן מפני חלק ניכר מהטילים והן מפני פצצות מרגמה. עובדה זו היא שהביאה להחלטת הממשלה למגן את כל הבתים הנמצאים במרחק קטן מ- 4.5 ק"מ מהגבול. עד כה הוקצו למיגון זה כ- 800 מיליון ₪ ושר הביטחון כבר ביקש 500 מיליון ₪ נוספים. הסתמכות על מערכת הסקייגארד הייתה יכולה לחסוך את מרביתה של ההוצאה. ניתן היה להסתפק במיגונם של מוסדות ציבוריים בלבד. זוהי הוצאה שחייבים לזקפה להוצאות הפיתוח של מערכת כיפת ברזל.

18. "איננו בטוחים שמערכת הסקייגארד יכולה בכלל ליירט רקטות קסאם ופאג'ר".

זה עדיין לא נבדק ולכן לא הוכח. עד כה מערכת הלייזר השמידה כל איום נגדו היא פעלה. ביניהם: טילי נ"ט, טילי שיוט (בשנות ה- 80), רקטות מכל סוג (קטיושות רוסיות ורקטות תוצרת תע"ש), פגזי ארטילריה 152 מ"מ ופצצות מרגמה מסוגים שונים. לא היה אף איום בפניו כשלה מערכת הלייזר. לא נראית כל סיבה שדווקא איומים אלו (קסאם ופאג'ר) יהיו חסינים בפניה. תמיד ניתן לבצע ניסויים לבחינת הנושא.

19. מערכת הסקייגארד אינה יעילה נגד מטחים. מעסיקה רק איום אחד בו זמנית.

למערכת הסקייגארד נדרשות כ- 3 שניות כדי להשמיד מטרה רלוונטיות בטווח של 10 ק"מ וכשנייה אחת להשמדת מטרה בטווחים קצרים של כ- 1 עד 3 ק"מ. זמן המעבר ממטרה אחת לשנייה הוא כ- 1 שנייה.

לכן זמן ממוצע להשמדת מטרה (כולל המעבר מהאחת לשנייה) הוא כ- 3 שניות (4 שניות בטווח גדול, 2 שניות בטווחים קצרים).

מטרה יחסית מהירה נעה במהירות של כ- 340 מ' לשנייה. יידרשו לה, לכן, כ- 30 שניות לעבור טווח של 10 ק"מ, בהן תהיה חשופה למערכת הלייזר.

מאיר לייזר אחד יוכל להשמיד, לכן, 10 איומים כאלו, גם אם ישוגרו בו זמנית. תפיסת ההגנה הנכונה, בה מוצבים 2 מאירי לייזר להגנת עיר או מתקן אסטרטגי, תאפשר השמדה של 20 איומים הנורים בו זמנית.

זה מעל ומעבר לנדרש בכל מתארי הייחוס המבצעיים שהגדירה מפא"ת לקראת כינוסה של וועדת נגל.

עבור בסיס עננים של 3000 רגל, כפי שהוגדר ע"י מפא"ת: בזוית חדירה אופיינית של כ- 30 מעלות – הדרך שתעבור הרקטה לאחר חדירת בסיס הענן היא כ- 6000 רגל, קרי כ- 1800 מ'. זמן החשיפה של רקטה מהירה יהיה לכן כ- 5 שניות. כל מאיר יוכל להשמיד 3 רקטות (הראשונה שחודרת את בסיס הענן תושמד תוך שנייה אחת) או לפחות 4 טילי קסאם. שני המאירים המגנים ישמידו לכן 6 רקטות מתוך המטח (או 8 טילי קסאם) – את היותר מאיימים מתוכם. מרווח ירי מקובל של כחצי שנייה עד שנייה אחת בין הרקטות המשוגרות, כפי שהגדירה מפא"ת, יאפשר למאירי הלייזר המגנים הזדמנויות ירי נוספות. גם זה יותר מעונה לדרישותיה של מפא"ת, כפי שהוצגו בתחילת 2007, לקראת כינוסה של וועדת נגל.

יש גם לציין כי לא ידוע על ירי של טילי קסאם במטחים. אם ירי כזה יתבצע – יהיה לחיל האוויר יותר קל לפגוע במשגרים ובחוליות המשגרות.

20. מחיר "לזירה" יכול להגיע ל 7000 דולר.

טענה המנותקת מהמציאות. כאמור, ההספק המגבר של מערכת הסקייגארד יאפשר השמדת מטרה בטווח של 10 ק"מ תוך 3 שניות. מחיר הגזים והדלק בהם משתמשים יהיה כ- 3000 דולר. עבור הטווחים הקצרים – מחיר הגזים והדלק יהיה כ- 1000 דולר. 7 שניות הארת לייזר עבור השמדת מטרה הוא מספר המצוץ מן האצבע.

21. פרויקט הנאוטילוס חרג ממגבלות הזמן והתקציב. החל ב- 80 מיליון דולר, נגמר ב- 220 מיליון.

החוזה הראשון שנחתם ב 1996 היה בהיקף של 68 מיליון דולר, למשך שנה וחצי, והיעד היה אינטגרציה של מכלולים ראשיים במפעל, לא של מערכת מלאה.

בשנת 1997 החוזה שונה למתכונת הבאה: ביצוע שני ניסויים מצלחים של מערכת מלאה במתכונת מבצעית, בזמן כולל (מאמצע 1996) של שלוש שנים ובהיקף תקציבי של 168 מיליון דולר.

בפועל: זמן הפיתוח, עד לביצוע הניסויים, נמשך ארבע שנים במקום שלוש והעלות עלתה ל- 220 מיליון דולר, במקום ה- 168 מיליון, כפי שצוין בחוזה (חצי מההפרש – 26 מיליון – כוסה ע"י החברה). זוהי חריגה של כ- 12% בלבד. סטייה מאד נמוכה בהשוואה לפרויקטים אחרים מסוג זה.

התוצאה – מערכת שהוכיחה הצלחה חסרת תקדים בניסויים והייתה מוכנה, גם על דעת מפא"ת, להיות מוצבת להגנת קריית שמונה.

הבקיאים יודעים שזהו הישג משמעותי ביותר, העומד בכל הסטנדרטיים היותר גבוהים של תעשייה בטחונית. לחברת נורתרופ-גרומן מגיעות כל המחמאות על הביצוע, לא הסתייגות וביקורת (עשו נא השוואה לאשר קורה בארץ).

22. עלות 30 מערכות סקייגארד תהיה 2 מיליארד דולר.

בתאריך 16 בינואר 2007 שלחה חברת נורתרופ-גרומן מכתבים רשמיים לראש מפא"ת מר שמואל קרן ולעוזרו מר יעקב נגל, בם צוינו ההתחייבויות הבאות:

  1. אספקת מערכת סקייגארד ראשונה תוך 18 חודש, במחיר קבוע של 177 מיליון דולר (מחיר הכולל גם את ההסבה לתצורת הסקייגארד מתצורת הנאוטילוס).

  2. כתחליף – אספקת 3 מערכות סקייגארד במחיר של 310 מיליון דולר, כאשר הראשונה תסופק תוך 18 חודש והאחרונה תגיע 24 חודש מתחילת הפעילות.

  3. מחיר מערכת בהצטיידות (כל מערכת כוללת גם מכ"ם ייחודי לה ומערכת תקשורת, שליטה ובקרה) – 40 עד 50 מיליון דולר האחת, כתלות בכמות האספקות ולו"ז (בפועל מחיר כל מערכת יהיה כ- 30 מיליון דולר, היות ואין כל צורך להקצות מכ"ם לכל מערכת. זאת בדומה לכיפת ברזל).

  4. הכול, כאמור, במחיר קבוע, עם התחייבות לשאת בקנסות פיגורים.

  5. יש גם לציין כי שיתוף פעולה עם התעשייה הישראלית, כפי שסוכם בע"פ בין חברת נורתרופ-גרומן והתעשייה האווירית, יכול להוזיל עוד יותר את עלויות ההצטיידות.

כל זה עוד לפני התחלת משא ומתן.

לכן הצטיידות ב- 26 מערכות אותן מומלץ לרכוש להגנת כל אזור הצפון – עד קו חיפה / עפולה / בית שאן ועוד 8 מערכות להגנה על כל יישובי עוטף עזה, מאשקלון בצפון ועד כרם שלום בדרום (סה"כ 34 מערכות) – יהיה 1.24 מיליארד דולר (3 ראשונות ב 310 מיליון ועוד 31 במחיר של 30 מיליון דולר האחת). לא שני מיליארד דולר. (הסתפקות ב- 30 מערכות סקייגארד בלבד, כהמלצת מפא"ת, תוריד את עלות ההצטיידות ל-1.12 מיליארד דולר).

23. יש לבצע את החישוב הכלכלי לפי הנזק שנמנע, לא לפי מחיר השמדת המטרה.

כבר כיום, מול כ- 40,000 רקטות וטילים שבידי החיזבאללה בלבד, ואין ספור פצצות המרגמה, בכוונת מערכת הביטחון להצטייד רק בכ- 3500 טילי כיפת ברזל. זאת בגלל העלות הגבוהה של כל טיל (כל מחיר "תופס" – בין 40,000 ל 120,000 דולר לטיל – איש באמונתו יחיה...)

לכן, בעוד שתפיסת ההפעלה של מערכות הסקייגארד היא להשמיד אל כל האיומים, היות ותמיד יהיו לנו מספיק גזים ודלק זולים לשם כך, הרי שמערכת כיפת ברזל מיועדת להפיל רק מקצת מאיומים אלו (בגלל בעיות תקציביות, כאמור...). את האיומים המסכנים ביותר.

האם מישהו ביצע אומדן של הנזק שייגרם ע"י הטילים והרקטות שלא ייורטו???

מה יקרה לכשכול מלאי טילי כיפת ברזל ייגמר במהלכו של קונפליקט??? האם נלקח בחשבון שלהשמדת מטרה יהיה צורך לירות 2 עד 3 טילי כיפת ברזל??? איך ימנעו אז את הנזקים העיקריים???

מהו בכלל ההיגיון שמאחורי זה???
 

24. איזון כלכלי בין המערכות רק מול השמדת 160,000 איומים.

עובדות לגבי הסקייגארד:

      • הצטיידות ב 34 מערכות סקייגארד – 1.24 מיליארד דולר (הכול, או הרוב בכספי אשראי)

      • עלות השמדת איום בלייזר (ממוצעת) – 2000 דולר

השערות (מבוססות למדי) לגבי כיפת ברזל:

      • עלות פיתוח מערכת כיפת ברזל – 300 מיליון דולר (זוהי הערכה צנועה ביותר. כ- 250 מיליון כבר הוקצו בתחילת 2008)

      • מחיר טיל כיפת ברזל – 80,000 דולר (גם זה צנוע למדי...)

      • עלות השמדת איום ע"י מערכת כיפת ברזל (מחייב ירי 2 טילים לפחות) – 160,000 דולר (דעת מומחים, המסתמכת על יכולות של מערכות אחרות של טילים נגד טילים, היא שיידרשו כ- 3 טילי כיפת ברזל להשמדת איום אחד).

      • עלות מיגון כל היישובים (צפון הארץ ורצועת עזה) עד טווח 4.5 ק"מ מהגבול – כמיליארד דולר לפחות (כ 1.3 מיליארד ₪ כבר נדרשו לאזור הדרום. סכום כפול לפחות יידרש לאזור הצפון). כאמור, לא היה צריך לבצע מיגון זה אם היו מסתמכים על מערכות הסקייגארד בלבד, לה אין בעיה של טווח מינימום...)

      • מחיר סוללה (משגרים וכ') – לא ידוע. הבה נתעלם ממנו...

יש לנו בצפון איום של כ 40,000 טילים ורקטות. נתעלם מהדרום, נתעלם מפצצות

המרגמה. נרצה להשמיד את האיום בצפון בלבד:

סקייגארד

      • עלות ההצטיידות ב 34 מערכות - 1.24 מיליארד דולר

      • 40,000 לזירות - 80 מיליון דולר. זאת ההוצאה התפעולית ליירוט כל 40,000 האיומים

      • רכש גזים ודלק לביצוע 40,000 לזירות נוספות – 80 מיליון דולר

      • סה"כ 1.4 מיליארד דולר. מרבית הסכום במטבע אשראי.

כיפת ברזל

      • פיתוח ומיגון – 1.3 מיליארד דולר (כולל גם את עלות המיגון בצפון ובדרום עד 4.5 ק"מ מהגבול)

      • עלות 80,000 טילים – 6.4 מיליארד דולר

      • הצטיידות ב 80,000 טילים נוספים (לטובת הקונפליקט הבא...) – 6.4 מיליארד דולר נוספים

      • סה"כ 14.1 מיליארד דולר. הכול בשקלים!!! אבסורד מאין כמוהו, כאשר מירב ההוצאה טמונה בתפעול השוטף ובהצטיידות לשחזור מלאים לאחר מכן.

      • ולכך יש להוסיף גם את עלות הנזק שייגרם ליישובים הנמצאים במרחק קטן מ 4.5 ק"מ מהגבול... האם מישהו יכול להעריך זאת???

נניח שנרצה ליירט רק 25% מכמות האיומים שנורית:

מערכת הסקייגארד, גם במקרה זה, תיירט את כל 40,000 האיומים, בעלות כוללת של 1.4 מיליארד דולר.

הפלת רק רבע מהאיומים באמצעות כיפת ברזל תחייב להכניס לחישוב את כל הנזקים שייגרמו ע"י 30,000 האיומים שלא יופלו. האם זה ניתן בכלל לחישוב???

סקייגארד

כמו במקרה הקודם – עלות כוללת של 1.4 מיליארד דולר ליירוט כל 40,000 האיומים, הרוב במטבע אשראי.

כיפת ברזל

      • פיתוח ומיגון – 1.3 מיליארד דולר

      • עלות 20,000 טילים – 1.6 מיליארד דולר

      • הצטיידות ב 20,000 טילים נוספים – 1.6 מיליארד דולר

      • נזקים מ 30,000 איומים שלא טופלו - ??? נניח 500 מיליון דולר...

      • סה"כ כ- 5 מיליארד דולר. הכול בשקלים, כאשר למעשה "משטר הטרור והנזק" על תושבי האזורים כתוצאה מאי הטיפול ב 30,000 איומים שיגיעו לקרקע, שריר וקיים.

עבור השמדת מטח אחד של 10 רקטות:

הפעלת הסקייגארד: 20,000 דולר בלבד.

כיפת ברזל (ירי של 20 טילים בממוצע נגד 10 הרקטות): 1,600,000 דולר.

נתונים אלו מראים שעלות הפיתוח בלבד של כיפת ברזל וההוצאה על מיגון הבתים שנגרמה בעקבות הבחירה בה למעשה משתווה לכל עלות ההצטיידות המלאה ב 34 מערכות הסקייגארד, שתספקנה להגנה מלאה הן על אזור הצפון והן על אזור הדרום. כל זאת עוד לפני ההצטיידות אפילו במנה הראשונה, המינימאלית, של טילי כיפת ברזל, שכל כך פרוהיביטיביים מבחינת עלות השימוש בהם (160,000 דולר להשמדת מטרה אחת לעומת 2000 דולר להשמדת אותה מטרה עם מערכת הסקייגארד).

25. צורך ב 50 טכנאים אמריקאים להפעלת הנאוטילוס, שיברחו עם מטח הקסאמים הראשון.

התייחסות: אין כל צורך בטכנאים אמריקאים. ניתן להכשיר צוותים ישראליים, הן לתפעול והן לתחזוקה, במשך 6 החודשים עד להבאת מערכת הנאוטילוס לארץ. המערכת פשוטה בהרבה מכל מטוסי F16 שנקלטו ע"י ח"א, עבורם לא נדרשו כל טכנאים אמריקאיים שהם.

מכל אשר נאמר והוצג ע"י אנשי מפא"ת עד כה, אין אפילו נימוק ענייני אחד אשר מצדיק את ההחלטה שלא להעדיף את מערכת הסקייגארד, או לפתח במקביל את מערכת הסקייגארד עם מערכת כיפת ברזל.

היתרון היחיד של מערכת כיפת ברזל ע"פ מערכת הסקייגארד טמון ביכולתה לפעול באותם תנאי מזג אוויר חריגים ונדירים יחסית (עננות כבדה ביותר, החל מגובה אפס) בהם מערכת הלייזר מגבלת. גם זאת – רק כשמדובר בטווחים הגדולים מטווחי המינימום שלה. תנאים אלו של מזג האוויר קיימים בלא יותר מ 3 עד 5 אחוז מהזמן, ולאורך כל השנה. זה הזמן היחיד בו יש סיבה וצורך להפעיל את טילי כיפת ברזל.

השילוב הנכון בין שתי המערכות (הפעלת מערכת הלייזר במשך יותר מ 90 אחוז מהאירועים המבצעיים) יאפשר את השמדת כל האיומים במחיר הנמוך ביותר האפשרי. אז ניתן יהיה באמת להצטייד בלא יותר מ 3000 עד 4000 טילי כיפת ברזל, שיהוו גיבוי בעת קיום מזגי אוויר קיצוניים.

26. האם וועדת נגל טעתה?

וועדת נגל גררה את מדינת ישראל לאחד מהמחדלים הביטחוניים החמורים בתולדותיה. זאת מהסיבות הבאות:

- הוועדה בחרה בפיתרון אשר אינו מסוגל לתת מענה נגד האיומים העיקריים על היישובים הסמוכים לגבול (4 עד 6 ק"מ ואפילו יותר – עם הגדלת מהירות האיום). מערכת כיפת ברזל, אפילו אם פיתוחה יצליח במלואו, לא תגן מפני טילים קצרי טווח ולא מפני פצצות מרגמה. אלו עיקר האיומים הממררים את חיי התושבים השכם והערב!!!

- החלטת הוועדה מנעה, ומונעת גם כיום כל הגנה על היישובים הסמוכים לגבול.
אם מערכת הסקייגארד הייתה נבחרת – שדרות הייתה מוגנת כבר כיום, ואשקלון החל

מחודש ספטמבר 2008.

- כמוצג בסעיף 24 – מערכת כיפת ברזל פרוהיביטיבית לתפעול עקב העלות הדמיונית של השמדת מטרה.

- ייצור כמות מגבלת בלבד של טילי כיפת ברזל לא יפתור כל בעיה. העורף ימשיך ויישאר חשוף רוב הזמן, תהליך התיעדוף ייצור רגשי מרירות ופגיעה במורל, ולאויב תהיינה כל

הסיבות – כלכליות ומוראליות – להמשיך ולפגוע באוכלוסיה האזרחית.

- הסתמכות על מערכות הסקייגארד, הייתה יוצרת תמונת מצב הפוכה לחלוטין.

- כל תהליך הפיתוח של מערכת כיפת ברזל מהווה הרפתקה בפני עצמו. במקום להמשיך ולפתח את מערכת הנאוטילוס לכוון הנגזרת המיידית שלה – הסקייגארד – בעקבות ההצלחה היוצאת מגדר הרגיל בניסויים, בחרה מערכת הביטחון בפיתרון יקר, שרחוק מאד מיישום, שסיכויי הצלחתו לא ברורים ושכאמור - לא עונה כלל לבעיה המבצעית העיקרית – הגנה מפני האיומים קצרי הטווח ופצצות המרגמה.

- הוועדה "זרקה לפח" את טכנולוגיית הלייזר רב העצמה, שהוכיחה עצמה בניסויים מבצעיים כטובה יותר מכל טכנולוגיה אחרת.

     
     

פרטי התקשרות עם העמותה:
ד”ר עודד עמיחי: 054-7917060
תא"ל (מיל') צבי שור: 054-466-3452


 ע.ר. 5-80503670

ד"ר נתן פרבר: 052-889-9492
יעל ארצי: 052-232-8382

דוא"ל: magenlaoref@gmail.com

 

 

האתר נבנה ע"י: סטודיו פייג'רס-דיזיין