|
סקייגארד: מפי
המומחה
מאת: ד''ר עודד
עמיחי, אומדיה - סדר היום
הביטחוני, 4.12.2006
ד"ר עודד עמיחי, לשעבר
בכיר ברפא"ל, מפריך כמה מהטיעונים
נגד מערכת הלייזר ליירוט רקטות
"סקיי גארד", מפרט את יתרונותיה
ומסביר מי אשם באי הפעלתה בישראל
עד היום
גורמים שונים
מפיצים מפה לאוזן ובכתב, בדותות
מגמתיות על מערכת הלייזר ליירוט
רקטות סקיי-גארד ("שומר השמיים").
להלן לקט של 10 בדותות כאלה:
"המערכת מזוודת
ב- 20 קרונות גדולים ולהפעלתה
נדרש צוות של 100 מפעילים"
הסקיי-גארד, שהוא
דגם הייצור הנייח, הנגזר
מהנאוטילוס (THEL), מזווד ב- 3
קרונות, לא גדולים במיוחד, והוא
ניתן להעברה ממקום למקום תוך יום
אחד. להגנת יישובים ומטרות איכות
לא נחוץ דגם נייד. הסקיי-גארד
מופעל ומבוקר באמצעות מחשב, ע"י 2
מפעילים בלבד.
"למערכת טווח
קצר של פחות מ- 3 ק"מ"
לסקיי-גארד טווח
של 10 ק"מ. הטווח הקצר הוא של
הנגזרת הניידת (MTHEL) של
הנאוטילוס, שנבעה מדרישה של הצבא
האמריקאי (ARMY), שלצורך יישומו
הוקטנו ממדי המערכת על חשבון
ירידה בביצועיו. פיתוח הדגם הנייד
(MTHEL) הופסק ב- 2005.
"נדרשת אנרגיה
עצומה כדי לחולל את קרן הלייזר
הקטלנית"
אז מה? גם להטסת
מטוס מעבר לאוקיינוס האטלנטי
דרושה "אנרגיה עצומה". מקור
"האנרגיה העצומה" הזו הוא בשריפת
דלק ייעודי, בדומה למנוע רקטי.
זוהי פריצת הדרך בפיתוח לייזרים
רבי עוצמה, שנעשתה בראשית שנות ה-
70' בארה"ב ובישראל במקביל,
ומאוחר יותר בברה"מ.
"למערכת קצב
ירי נמוך. בעקבות כל ירי צריך
לשקם את המערכת"
לסקיי-גארד נחוצה
כשנייה ליירוט המטרה והיא מסוגלת
לפעול ברציפות ללא מגבלה ולעבור
ממטרה למטרה. הלייזר היא המערכת
היחידה המסוגלת לטפל במטחים. עוד
ב- 1978 פורסם ניסוי שנערך בשדה
הניסויים בוייט סאנדס עם מערכת
דומה, בה יורטו טילי טאו שנורו
במטח. גם הנאוטילוס יירט מטחים של
רקטות ופגזים, כפי שניתן לראות
בסרטון הבא, אשר צולם בשדה
הניסויים בוייט-סאנדס:
http://www.youtube.com/watch?v=C5T5yEMMiDs&mode=related&search
"המערכת אינה
מתפקדת בתנאי עננות"
גם טילי
אויר-קרקע, המונחים
אלקטרו-אופטית, סובלים מעננות; כך
גם מטוסים, לווייני תצפית, מל"טים
ואחרים. אז מה, לא מצטיידים בהם?
מזג האוויר בארץ הינו בהיר רוב
ימות השנה, גם בחורף. בניגוד
למערכות אחרות, הלייזר מסוגל לתקן
חלק מההפרעות האטמוספריות וליירט
המטרה בטווח קטן יותר, או בזמן
ארוך יותר, מבלי לפגוע ביעילותה.
"גזי הפליטה של
המערכת רעילים ומסכנים את הסביבה"
גזי הפליטה של
הלייזר (HF - חומצה פלואורית) הם
מאותה משפחה, ופחות מסוכנים מגזי
הפליטה של מערכות רקטיות אחרות
(כמו הפטריוט, HCL – חומצה
כלורית). בניגוד למערכות רקטיות,
קל לספוח את גזי הפליטה של
הלייזר, וגם קיימת יחידת ספיחה
ייעודית, אולם היא הוצאה משימוש
מחוסר צורך.
"האמריקאים
מפתחים טכנולוגיה חדשה של לייזר
מוצק"
אז מה? נחכה 10
שנים לדור הבא, שלא בהכרח יהיה
לייזר מוצק? העולם לא השתמש
בטלפונים לפני הסלולרי מהדור
השלישי? ח"א לא השתמש בטילי
אויר-אויר לפני שהיה פיתון 5?
להיפך, אין תקדים להצלחה בפיתוח
דור מתקדם לפני יישום ושימוש בדור
קיים.
"להגנת גבול
הצפון ויישובי הנגב המערבי יידרשו
מאות מערכות בהשקעה של מיליארדי
דולרים"
להגנת יישובי הנגב
המערבי מפני ירי הקסאמים, יידרשו
3-4 מערכות סקיי-גארד, שעלותן
מוערכת ב- 250-300 מיליון דולר.
חלק ניכר מעלות זו עשוי להיות
מתוקצב ע"י הקונגרס האמריקני.
להגנת גבול הצפון יידרשו 10-12
מערכות, שעלותן מוערכת ב- 400
מיליון דולר.
"מפותחות מספר
חלופות מקומיות המבוססות על טיל
זול יחסית"
זוהי עיקר הבעיה –
מערכת הביטחון מעדיפה פתרון קינטי
מקומי (המבוסס על טיל "זול
יחסית"), גם אם אינו זמין, אינו
יעיל ועלות תפעולו גדולה. שום
פתרון מקומי לא יהיה זמין ב- 5
השנים הקרובות. זאת בשעה שפיתוח
מערכת הנאוטילוס הסתיים עוד בשנת
2000, והיא ביצעה באחד משדות
הניסויים הגדולים והמשוכללים
בעולם – וייט סאנדס - עשרות
ניסויי יירוט של רקטות, פגזי
ארטילריה ופצצות מרגמה, בירי בודד
ובמטחים, ב- 100% הצלחה, דבר חריג
בכל קנה מידה. לעומת זאת, הסיכוי
ליירט רקטה קצרת טווח באמצעות טיל
היא קטנה עד אפסית, בודאי אם
הרקטות נורות במטחים. הדבר הומחש
במלחמת המפרץ הראשונה (1991) בה
לא הצליחו טילי פטריוט ליירט
עשרות טילי סקאד שנורו מעיראק.
100% כישלון יירוט של הפטריוט
לעומת 100% הצלחה בניסויי יירוט
של הלייזר. למה להשקיע בפתרון
שסיכויי הצלחתו נמוכים מלכתחילה?
עלות התפעול של
הסקיי-גארד נמוכה, כ- 1,000 דולר
לירי. זאת לעומת מעל 100 אלף דולר
לירי של כל פתרון יירוט קינטי
(המבוסס על טיל "זול יחסית"). גם
אם נניח שניתן ליירט (בסיכוי
גבוה) רקטת קסאם או קטיושה בשלושה
טילים כאלה, הרי שכנגד 4,000
הרקטות שנורו על ישראל במלחמת
לבנון השנייה, נזדקק לירי של
12,000 טילים שעלותם לפחות 1.2
מיליארד דולר. ומה יקרה במלחמה
בקנה מידה גדול יותר? זאת מבלי
להביא בחשבון היבטים לוגיסטיים
ומערכי לחימה תומכים למערך טילי
הנגד. לעומת זאת עלות היירוט של
4000 הרקטות האלה ע"י מערכת
הסקיי-גארד היא 4 מיליון דולר
בלבד. הסקיי-גארד הוא הפתרון
הזמין, היעיל והזול מכל החלופות
המוזכרות.
"החברה לא
הציגה נתוני המערכת, משום שהממשל
האמריקני אוסר חשיפת הטכנולוגיה
במלואה"
המחדל – כולו
ישראלי. מערכת הביטחון לא מיהרה
ולא רצתה להשיג הנתונים. אילו אחד
מראשי הממשלה שכיהנו מאז שנת 2000
היה פונה לנשיא ארה"ב, המערכת
הייתה כבר מזמן כאן.
ולעצם העניין, אני
סבור שהפקרת העורף הישראלי לירי
מתמשך של טילים ורקטות הינו אחד
המחדלים הגדולים בתולדות ישראל.
לו מערכות הלייזר היו פרושות
במקומן, הן היו מיירטות את רוב
הרקטות שנורו על ישראל והעימות עם
החמאס והחיזבאללה היה שונה
מהותית. מערכות הלייזר אינן
קיימות, לא בגלל קושי טכני או
מגבלה תקציבית, אלא בגלל מדיניות
שגויה של מערכת הביטחון הישראלית,
שטעתה בהערכת איום הרקטות, תוך
העדפת פיתוחים מקומיים לצרכי יצוא
נשק. עיקר האשמה נופלת לפתחן של
הממשלות הקודמות, שהתעלמו מהאיום
ומפתרונו, שהיה בהישג יד. דווקא
הממשלה הנוכחית, שסופגת קיטון של
רותחין בגין מחדלי המלחמה, שבחלקן
אין היא אשמה, זיהתה האיום עוד
לפני המלחמה והיא פועלת לפתרונו.
ד"ר עודד עמיחי
הוא פיזיקאי, מומחה למערכות לייזר
ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר
והאלקטרו-אופטיקה. שימש כראש
המחלקה למערכות פיזיקליות ברפא"ל,
והיה מהנדס ראשי במרכז לפיתוח
מתקדם (אלרון). מייסד, מנכ"ל
ונשיא של "אופטומיק", חברה
לתקשורת לוויינים ולייזרים
תעשייתיים. היה מיוזמי פרויקט
"נאוטילוס" ומלווה אותו בהתנדבות
מראשית דרכו ועד היום |
