דף בית > כתבות ומאמרים    
     
יירוט לא קונבנציונלי

מאת: ד"ר עודד עמיחי, "הארץ", 29.8.2000

הלייזר המוטס יכול לשמש מענה יעיל ביותר לאיום בליסטי על ישראל. סיכויי הפגיעה של החץ בטילים בליסטיים הם קטנים עד אפסיים.

מאז מלחמת המפרץ הגבירו המדינות העוינות את ישראל (סוריה, עיראק, איראן) את ארסנל טילי הקרקע-קרקע (טק"ק) שלהן במידה ניכרת. טילים אלה מדויקים, מהירים, ובעלי טווח גדול יותר מטילי הסקאד שנורו על ישראל במלחמת המפרץ. ברור מאליו שהם מהווים סכנה קיומית לישראל.

יש מומחים הרואים בהרתעה אמצעי שימנע שיגור טק"ק בעלי ראשים לא קונבנציונליים (ראובן פדהצור, "כשל מסוכן בחשיבה", "הארץ", 20.8). תיאורית ההרתעה, שפותחה בשנות ה- 60 בארצות הברית, גורסת, שיצירת מאזן אימה מספקת למניעת תקיפת אוכלוסייה אזרחית, לפחות בנשק לא קונבנציונלי. לפי תיאוריה זו, פיתוח אמצעי הגנה מפר את מאזן האימה ומעודד את הצד האחר לתקוף. ארה"ב הקפידה על קיום אמנת ABM בתקופת המלחמה הקרה עם ברית המועצות, אולם בשנים האחרונות היא רואה בדאגה את התפשטות הטק"ק במדינות כמו איראן, עיראק וצפון קוריאה, ואף החלה במאמצים לשינוי אמנת ABM, בלי שהיא זוכה להיענות מצד רוסיה.

העתקת מודל ההרתעה מארצות הברית של עידן המלחמה הקרה לישראל מוטעית משלוש סיבות: הנתונים הגיאוגרפיים של ישראל (מדינה קטנה, וריכוז אוכלוסייה ברצועה צרה במישור החוף); האופי הפונדמנטליסטי של חלק מהמשטרים באזור; והאיום הקונבנציונלי.
מעבר להרתעה, קיימות כמה אפשרויות להתמודד עם איום הטק"ק: הגנה פסיבית, השמדת משגרי טילים ויירוט הטילים עצמם.
הגנה פסיבית נועדה להקטנת הנזקים והנפגעים באמצעות התרעה, מיגון, ערכות מגן, חיסונים, שירותי חירום ופינוי. יעילותה של שיטה זו מוגבלת: אין בכוחה למנוע הרס התשתית הכלכלית והביטחונית של המדינה. תקיפת משגרי טילים, באמצעות מטוסים או מל"טים (מטוסים ללא טייס), תוכל לתת רק מענה חלקי לבעיית הטילים הבליסטיים. מאחר שהטווח של טילי אוויר - קרקע (טא"ק) מוגבל לכמה עשרות קילומטרים, תוכנית לתקיפת משגרי הטילים תחייב מערך גדול של מטוסי תקיפה ומל"טים רחוק מגבולות המדינה. בנוסף לכך, רוב משגרי טילי הקרקע הם ניידים ועל כן קשה לאתרם. במלחמת המפרץ נהנה חיל האוויר האמריקאי מעליונות אווירית וטכנולוגית מוחלטת, אך אף שביצע יותר מ- 4,000 גיחות, לא הושמד שום משגר סקאד נייד.

מערכת הביטחון בחרה בחץ כפרויקט המרכזי להגנה מטק"ק. זו בחירה בעייתית. סיכויי הפגיעה של החץ בטילים בליסטיים הם קטנים עד אפסיים. יש לו מגבלות של מהירות וכושר תמרון, בהיותו כבד ומסורבל. טווח הפגיעה שלו מוגבל לכן לעשרות קילומטרים. זה טווח קצר מכדי להבטיח הגנה מטילים מתקדמים או לא קונבנציונליים. קל יחסית לתכנן סטייה במסלול הטיל התוקף כדי למנוע פגיעה בו. קיימים כבר טילים מתמרנים כאלה, ואין לבסס מערכת הגנה על ההנחה שהם לא יימצאו באזור. גם השיקול הכלכלי מכריע נגד החץ.

לייזר מוטס יוכל להיות מענה יעיל וזול לאיום הטילים הבליסטיים. לייזר רב עוצמה, שכבר יירט טילים שונים בניסויי מעבדה, יעיל נגד טילים מתמרנים, סיכויי הפגיעה שלו מרביים, מחיר הירי זניח וטווח הפעולה וכמות התחמושת גדולים. מערכת הלייזר יכולה לפעול בגובה רב בתוך שטח האויב, בשילוב מטוסי התרעה אלקטרוניים, נגד טק"ק הנמצאים בשלב ההאצה. אז הטק"ק קלים לזיהוי ופגיעים כי מנועיהם עדיין פועלים.
מערכת הביטחון דוגלת בשילוב כמה אמצעים להבטחת הגנה מרבית מתקיפת טק"ק. מן הראוי שתכיר ביתרון המהותי של הלייזר המוטס.

ד"ר עמיחי הוא מומחה ללייזרים

     
     

פרטי התקשרות עם העמותה:
ד”ר עודד עמיחי: 054-7917060
תא"ל (מיל') צבי שור: 054-466-3452


 ע.ר. 5-80503670

ד"ר נתן פרבר: 052-889-9492
יעל ארצי: 052-232-8382

דוא"ל: magenlaoref@gmail.com

 

 

האתר נבנה ע"י: סטודיו פייג'רס-דיזיין