7.10.2007

לכבוד,
מר אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל
שרי הממשלה, חברי הקבינט המדיני / ביטחוני

מערכות לייזר להגנה אקטיבית מפני טילים ורקטות

במהלך החודשים האחרונים אנו מנהלים מאבק עקשני בהחלטת מפא"ת (ומערכת הביטחון בעקבותיה) לפסול כליל את מערכת הסקייגארד – שידרוגה הישיר של הנאוטילוס – כמענה נגד רקטות הקסאם והקטיושות למיניהן.

מועלים כנגדנו שני נימוקים המהווים לכאורה חומה בצורה:

• "מעולם לא נעשה במערכת הביטחון תהליך מדוקדק ומבוסס יותר לבחירת מערכת נשק או פתרון מבצעי מאופן פעולתה של 'ועדת נגל'".

• "לא מתקבל על הדעת שמפא"ת תקבל החלטות שאינן הטובות ביותר לביטחון ישראל".

לא נותר לנו אלא להוסיף למכתב זה נספח מיוחד (2), המתייחס ספציפית לאופן פעילותה של מפא"ת בנושא ולתהליך קבלת ההחלטות שלה, כפי שהוא נראה בעינינו. תקוותנו שאכן ניתן יהיה לבסוף לקיים דיון לגופן של טענות ענייניות ולא לגופן של כותרות.

לעיקרם של דברים:

השתנו פני המלחמה. העורף יותקף בכל מתאר של קונפליקט חזוי. האיום הבליסטי, מכל הטווחים, הולך והופך לאיום קיומי על מדינת ישראל.

ההחלטה שהתקבלה בראשית שנות ה-2000 לזנוח את פרויקט ה"נאוטילוס" השאירה את העורף חשוף לאיומים אלו, למעשה מכל טווח. החלטה זו קבעה למעשה את תוצאותיה של מלחמת לבנון השנייה. ניתן היה להצטייד במערכות מבצעיות כבר החל משנת 2003.

לא ניתן להתעלם מהעובדות הבאות:

• מערכת ה"נאוטילוס", הלייזר רב העוצמה, היא היחידה שיעילותה הוכחה במלואה בניסויים. פותחה במיוחד עבורנו, להגנת קריית שמונה בפני קטיושות.

• מערכת ה"סקייגארד", דגם הייצור של הנאוטילוס ושיפור משמעותי ומיידי שלה, ניתנת להצבה מבצעית תוך כשנה וחצי מרגע ההחלטה. יש על כך התחייבות בכתב מחברת נורתרופ-גרומן, היצרנית. זאת לפני כל חלופה אחרת.

• כ-26 מערכות סקייגארד תוכלנה לספק הגנה מיטבית לכל אזור הצפון, עד קו חיפה – עפולה – בית שאן. 7 עד 8 מערכות נוספות תגנה על יישובי "עוטף עזה" – מאשקלון ועד כרם שלום. זאת בהוצאה כוללת של כ-1.2 מיליארד דולר.

• במקום להתמקד במערכת הסקייגארד, שהינה זמינה, יעילה ותפעולה זול, בחרה מפא"ת בפתרון שמרני, יחיד, של הגנה באמצעות טילי "כיפת ברזל", של רפאל, שאינם זמינים, נמצאים בשלב הפיתוח בלבד, יעילותם לא הוכחה ועלות תפעולם גבוהה.

• לעולם יהיו לאויבינו יותר רקטות וטילים מאיימים מאשר לנו טילי כיפת ברזל. כבר כאן טמון היסוד לכשלון שלנו בקונפליקט
  הבא!!!

• לעולם תהיה בידינו כמות דלקים להזנת מערכות הסקייגארד, שתספיק להתמודדות עם כל מלאי של איומים בליסטיים שבידי הצד השני. כאן טמונה התבוסה של הצד השני!!!

• טילים כנגד טילים – החיזבאללה ודומיו "שואבים את משאבי הכלכלה שלנו החוצה"... (ירי טיל שמחירו הרבה עשרות אלפי דולר כנגד קסאם שמחירו כמעט אפסי, או קטיושה מעט יותר יקרה).

• לייזר כנגד טילים – אנו שואבים את משאבי כלכלתם החוצה... (עלות לחיצה על ההדק בסקייגארד כ- 1000 – 2000 דולר בלבד).

• יש סיכוי רב שהשלמת פיתוח הסקייגארד וההצטיידות בו, לפחות של המערכות הראשונות, תיעשה במימון אמריקאי – ע"י הממשל, הקונגרס או באמצעות שדולת אייפאק. לא כך המצב בכיפת ברזל.

איננו חייבים ל"מגן את עצמנו לדעת" בהגנה פסיבית. הפתרון הנכון הוא בהגנה אקטיבית ובמקרה שלנו - בשילוב בין סקייגארד וכיפת ברזל, בין טכנולוגיות הלייזר וטילי הגנה. לא ניתן לוותר על טכנולוגיית הלייזר. היא בינתיים היחידה שהוכיחה עצמה בפועל.

טילי כיפת ברזל, אם פיתוחם יצליח, ישלימו את מערכת הסקייגארד באותן "פינות" של מזג אוויר קיצוני, כאשר מערכת הלייזר תהיה אולי מוגבלת. ביתר הזמן (כ-95% ומעלה, ולמשך כל השנה) – יהיה יותר נכון, יותר יעיל ויותר זול להפעיל את הסקייגארד.

דוברי מפא"ת זורים חול בעיניים בטענתם שהם בעד פתרון לייזר אבל לא סקייגארד, כאשר לדבריהם "כולם רוצים לפתח מערכת יירוט עם לייזר מוצק". גם דוברי מפא"ת מסכימים שמערכת כזאת לא תהיה זמינה בעשור הקרוב. ההספק המכסימלי המתוכנן במערכת עתידית זאת קטן בסדר גודל מהספק הסקייגארד ולפיכך טווח פעילותה קצר מדי. אורך הגל של הלייזר המוצק קצר מזה של הסקייגארד ולכן הוא רגיש הרבה יותר לתנאי מזג האוויר. בנוסף, הוא אינו בטוח (Eye-Safe) מפני שהאור המוחזר מהמטרה מלייזר זה עלול לעוור את האנשים שעליהם הוא נועד להגן. לייזר זה מיועד לשימושים אחרים עבור הצבא האמריקאי ולא יוכל לשמש תחליף לסקייגארד.

הצבה מיידית של 3 מערכות סקייגארד ראשונות (תוך כשנה וחצי מיום התנעת הפרויקט) תאפשר את ארבעת האלמנטים הבאים:

• הגנה על אזור אשקלון / שדרות בזמן הקצר ביותר האפשרי.

• בחינה של השילוב הנכון עם מערכת כיפת ברזל, לכשתהיה מוכנה.

• בחינת הפוטנציאל הגלום בהתקנת מערכת הסקייגארד במטוס תובלה. טווח היירוט שיתקבל, מעל 100 ק"מ, יהווה משלים אידאלי ל"חץ" בהפעלתו כנגד טילים בליסטיים ארוכי טווח – האיום הקריטי ביותר על מדינת ישראל.

• בחינת הדרך הנכונה לכניסת ישראל לעידן חדש של מערכות נשק הפועלות במהירות האור. הלייזר רב העצמה – קרקעי ומוטס - יהיה ככל הנראה התשובה היותר יעילה כנגד משפחה עתידית של איומים בפניהם ישראל לא עמדה עד כה. לא לעולם נישאר היחידים באזור בהפעלת נשק מונחה, מזל"טים, וטילים אחרים מסוגים שונים...

עמדתנו בנושא הסקייגארד מנוגדת, כאמור, לעמדת מפא"ת. למרות בקשות חוזרות ונשנות, כולל בקשה פורמלית שהוגשה ע"י נציגי חברת Northrop-Grumman (NG) בארץ, לא ניתנה לנו מעולם ההזדמנות לעיין ברשימת הנימוקים של מפא"ת כנגד מערכת זו ולנסות לשלול אותם.

מחירה של החלטה מוטעית עלול להיות גבוה ביותר ברמה הלאומית, הרבה מעבר לאשר חווינו עד כה במלחמת לבנון השניה והירי המתמשך של טילי הקסאם.

אנו מבקשים ומציעים לקיים בהקדם הליך בו תיבחן החלטת מערכת הביטחון לפסילת הסקייגארד. הליך בו נוכל לשמוע באופן פתוח את הטענות נגדה ותינתן לנו האפשרות להתייחס בהתאם. זוהי זכות ערעור שהעם בישראל ראוי לה...

אם תשתנה עמדת מערכת הביטחון, צריכה להיות פנייה של ממשלת ישראל לממשל ארה"ב ולחברת NG במטרה להתניע תהליך המימון וההצטיידות במערכת זו.

אנו מציעים ומבקשים שהקבינט המדיני-בטחוני של ממשלת ישראל יקיים דיון מיוחד בנושא. נשמח להציג את עמדתנו אם נוזמן. נשמח גם להעביר כל מידע נוסף כפי שיידרש.

פירוט נוסף של העובדות, התהליכים שקרו וההמלצות – בנספח מס' 1.

בברכה,

ד"ר עודד עמיחי, טל' 054-7917060; amichaio@netvision.net.il

ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, טל' 052-2755514; arazi_yosef@yahoo.com

מחברי המסמך:

ד"ר עודד עמיחי הוא פיזיקאי, מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. שימש כראש המחלקה למערכות פיזיקליות ברפא"ל, שם יזם וניהל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה, שזכה להצלחה טכנית רבה, והוביל לתוכניות יישום שונות. הפעילות הוקפאה ב-1983 בנסיבות בלתי תלויות. היה עמית מחקר באקדמיה של הצי האמריקאי במונטריי - מחקר היתכנות של פגז ארוך טווח, מונחה לייזר. היה מהנדס ראשי במרכז לפיתוח מתקדם באלרון. היה מייסד, מנכ"ל ונשיא של אופטומיק, שפעלה באמצעות שתי חברות בת ועסקה בתקשורת צבאית ואזרחית ובלייזרים תעשייתיים. היה מיוזמי פרויקט נאוטילוס בראשית שנות ה-90, אותו הוא מלווה בהתנדבות, מראשית דרכו ועד היום, ממניעים לאומיים ומקצועיים.

אל"מ (מיל.) יוסף ארזי היה טייס קרב בחיל האוויר. טס כיום במילואים, כמדריך בבית הספר לטיסה. מהנדס אלקטרוניקה. עוסק בפיתוח מערכות נשק זה למעלה מ-30 שנה. בתפקידו האחרון, כרמ"ח מערכות, היה אחראי למרב המערכות האלקטרוניות של חיל האוויר. משמש כיום כסמנכ"ל בחברת ציוד הנדסי, דל-תה בע"מ. מלווה את פרויקט הנאוטילוס / סקייגארד מתחילת 1996, תחילה כנציג חברת TRW, ובהמשך, עד לתחילת 2007, כיועץ לחברת NG.

מפברואר 2007 עוסק בנושא באופן פרטי, בהתנדבות, ללא קשר עסקי עם חברה כל שהיא.

נספח מס' 1

נאוטילוס – סקייגארד: תמציתן של עובדות והמלצות

מערכת הסקייגארד

• מערכת הסקייגארד מהווה פיתוח ישיר של הנאוטילוס, שיעילותה הוכחה ב-46 הצלחות מתוך 46 ניסויים. עיקר השיפורים בהשוואה לנאוטילוס: עוצמת אנרגיה גדולה בין פי 4 עד פי 5 על המטרה (משמעויות: הגדלת טווח יירוט המטרה למספר בן שתי ספרות בק"מ, ומול טווח נתון - הקטנת משך הזמן הנדרש להשמדתה), הקטנת ממדים פי 4, יכולת ניוד המערכת ובנייתה לעמידה ביעדי אמינות וזמינות של מערכת מבצעית.

• 100 אחוזי הצלחה בניסויים אינם נתון מקרי, סטטיסטי. הצלחה זו נובעת מעצם מהות פעולת המערכת.

• בניגוד לטיל שיכול לחלוף ולהחטיא, ואין לו עוד הזדמנות נוספת, קרן הלייזר ננעלת על המטרה ועוקבת אחריה ללא הפסקה עד להשמדתה. המושג "החטאה" אינו קיים. זאת ועוד - עקב הגדלת ההספק במערכת הסקייגארד – משך זמן ההארה הנדרש להשמדה קוצר מאוד: שניות בודדות ואף פחות. משמעותי ביותר כאשר מדובר בטיפול במטחים או בפעולה בתנאי מז"א קיצוניים (ראה בהמשך – עמידה במתארים המבצעיים, כפי שהוגדרו ע"י מפא"ת).

• אם מערכת הסקייגארד תותקן במטוס תובלה בינוני, או דומה, ותטוס בגבהים מעל כ- 30,000 רגל, טווח היירוט של המערכת כנגד איומים בליסטיים יעלה לכ-100 - 150 ק"מ. משלים ראוי למערכת החץ. חברת  Northrop Grumman - NG הציגה תצורה זו למערכת הביטחון כבר בשנת 2003. עותקים בידנו.

• בחודש ינואר 2007 התחייבה חברת NG להציב מערכת סקייגארד ראשונה, מבצעית, כולל מכ"ם, פיקוד ושליטה, תוך 18 חודש מהתנעה. מערכת שנייה תוך 20 חודש ושלישית תוך 22 חודש. זה יספיק להגנת מרחב אשקלון / שדרות. מכתבים פורמליים הועברו לראש מפא"ת, לשר הביטחון ולראש הממשלה.

• כל זאת במחיר קבוע עם נכונות לשאת ב"קנסות" במקרה של חריגה מלוחות זמנים.

• מחירן של 3 המערכות הראשונות הוא 310 מיליון דולר (כולל גם את עלות ההסבה לתצורת סקייגארד, מכ"ם ומערכות בקרה, תקשורת ושליטה). ייצור חלק מהמערכת בארץ ושימוש במכלולי מכ"ם, בקרה, תקשורת ושליטה משותפים למספר מאירי לייזר יוזיל העלויות.

• אין כל סיכון הנדסי או טכנולוגי בהסבה מתצורת הנאוטילוס לתצורת הסקייגארד. התיכוּן ההנדסי הוצג ב-PDR שהתקיים בארה"ב באוגוסט 2005. ב-PDR זה השתתפו גם נציגי מפא"ת שהביעו שביעות רצון מלאה מהתצורה שהוצגה. לא לשווא מוכנה החברה לקבל זאת על עצמה במחיר קבוע.

• עיבוי מספר מערכות הלייזר לכ-26, כאשר מקצים שני מאירי לייזר להגנת עיר (חיפה) או מטרה אסטרטגית (רמת דוד), יאפשר הגנה שלמה על כל אזור הצפון, מקריית שמונה ועד לקו חיפה – עפולה – בית שאן. באותו אופן, 7 עד 8 מערכות לייזר יאפשרו הגנה שלמה על יישובי עוטף עזה, מאשקלון, דרך שדרות ועד כרם שלום.

• מכ"ם המערכת (ה MMR של אלתא) יכול לשערך את נקודת הפגיעה של כל טיל או רקטה (חלק ממטח) ברמת דיוק של כ-20 מטר. כך ניתן יהיה להגדיר את רמת הסיכון של כל איום ואיום ולפעול בעדיפות כנגד היותר מְסַכּנים.

• "יחידת הגנה" כנ"ל (שתי מערכות סקייגארד עם גיבוי מכ"ם) עונה לכל המתארים המבצעיים הפורמליים שהוגדרו ע"י מפא"ת. בכולם ייורטו כל הטילים והרקטות התוקפים לפני הגעתם לקרקע. במתאר מזג האוויר הקיצוני ביותר שהוגדר – ייורטו 6 עד 8 רקטות, היותר מאיימות, מתוך 10.

• כמתברר, אין כל תשובה, מלבד ליכולות מערכת הלייזר, לאיומים כמו פגזי מרגמה וארטילריה, טילי שיוט, מזלטי"ם וכו'. משפחה שלמה של איומים צפויים, בפניהם לא עמדנו עד כה.

• אם אפילו מחצית מכמות מערכות הלייזר שצוינה לעיל הייתה בידנו בקיץ 2006 – כל תוצאות מלחמת לבנון השנייה היו נראות אחרת. מרביתו של הנזק היה בוודאות נמנע. לגבי שדרות – שום רקטת קסאם לא הייתה מגיעה לקרקע.

• הצטיידות בכמות של מעל 10 מערכות סקייגארד תקטין עלותה של כל מערכת לכ-35 מיליון דולר (אולי אף פחות, תלוי בכמות ורצף ההספקה). כל זאת תוך מעורבות מסיבית של התעשייה הישראלית (תע"א מובילה. יש הבנה בע"פ בינה לבין NG).

• כ-1.2 מיליארד דולר יכסו את הוצאות כל הפרויקט. הן לאזור הצפון והן לאזור רצועת עזה.

• להערכתנו, הפעלת שדולת אייפאק (AIPAC) בארה"ב או פנייה ישירה של ראש הממשלה או שר הביטחון לממשל ארה"ב, תוכל להביא לתקצוב כל הפרויקט או חלקים ניכרים ממנו. זאת תחת האמרה של "הגנה בפני נשק טרור שכנגדו אין כיום פתרון".

התייחסות למידע ושמועות על מערכת הסקייגארד, המציגים תמונה שאינה אמת

• טכנולוגיית הלייזר, המבוסס על בעירת חומרי דלק וגזים (לייזר "כימי", הסקייגארד), הגיעה לידי בשלות כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. יכולתה המלאה של טכנולוגיה זו הוכחה בפרויקט הנאוטילוס. המעבר לסקייגארד מתבטא בעיקר בזיווד מחדש, שתכנונו למעשה השלם. זה הרבה יותר מתקדם ממצבה של כיפת ברזל.

• מערכת הסקייגארד נבחנת ע"י ה- DHS - Department of Home-Land Security לבדיקת אפשרות שילובה להגנת שדות תעופה אזרחיים. בחוזה שקיבלה לצורך זה חברת NG ב- 2006 (ECMT – Emerging Counter-MANPADS Technology) לא הועלה כלל הספק לגבי יעילות המערכת, יכולתה המבצעית או בטיחותה.

• המערכת אינה רעילה. גזים רעילים (HF ו DF) נוצרים רק בעקבות פעולת הלזירה. הטענה המושמעת מפי "בכירים במערכת הביטחון" שהפעלת הסקייגארד תגרום "לנזק סביבתי הגדול מהנזק של הטילים מפניהם היא מגינה" היא אינה אמת ביסודה. ההשפעה על הסביבה פחותה משמעותית מהשפעתן של מערכות כמו הפטריוט וה-MLRS. שימוש בסופח (מסנן) מסחרי יקטין את טווח הביטחון הנדרש למינימום.

• אין כל בעיה בשינוע הדלקים הנדרשים להפעלת המערכת. כל הלוגיסטיקה דומה מאוד לתדלוק תחנות דלק באמצעות מכליות. ההבדל: במקרה של הלייזר יש גם דלק וגם גזים. מעין שילוב של חברות דלק ואמישראגז... רמת הסיכון: כמו בהובלת דלק. מיגון נדרש: פחות מהנדרש להגנה על מצבור טילים של מערכת כמו "כיפת ברזל" בהימצאם ליד המשגרים.

• המערכת תגן באופן היעיל ביותר מפני מטחים, כפי שהוגדרו במתארים המבצעיים של מפא"ת. לבטח יושמדו כל האיומים היותר מְסַכּנים כמוצג לעיל..

• ניתן להאמין לחברה ולהתחייבויותיה. NG הפכה "אפיונים על הנייר" לנשק "קרן המוות" הראשון בעולם תוך 4 שנים (במקום 3) ובהוצאה של 220 מיליון דולר (במקום 168 מיליון). זאת כאשר החברה משלמת מכיסה את מחצית ההפרש בעלות. מול אתגר טכנולוגי שכזה - אין עוד הרבה תעשיות ביטחון בעולם היכולות להתגאות בהישג דומה.

• אין צורך בצוותים אמריקאיים לתפעול ולתחזוקה. זה פחות מסובך ממטוס F16.

• העברת הטכנולוגיה – עלולה להיות מוגבלת מעל רמה מסוימת. זה נכון גם לגבי מערכות אחרות. לדוגמה - תוכנת המכ"ם של ה-F16 אינה כולה בידנו.

• צה"ל לא מעוניין במערכת. איננו סבורים שהתקיים דיון מפורט ביתרונות, חסרונות ובשילוב הנכון בין שתי הטכנולוגיות היחידות הרלוונטיות להגנה בפני טילים – לייזר רב עוצמה וקינמָטיקה. שילוב בין הסקייגארד וכיפת ברזל (אם פיתוחה יצליח) יהיה אידאלי בכל הקשור ל יעילות ההפעלה ועלותה. זאת בכל התנאים ובכל מזג אוויר.

• לא ניתן לחסן בקלות את האיומים מפני קרן הלייזר. במרוץ של חיסון האיומים מול שיפור ביצועי הלייזר, תהיה כנראה ידו של הלייזר על העליונה (כדוגמה – הגדלת הספק ושיפור האופטיקה). תהליך דומה קרה במערכות רבות, למשל פיתוח דורות של טילי אוויר-אוויר ברפא"ל

• לא יהיה קל לתקוף את המערכת. המערכת תוצב במרחב מוגן מנק"ל או טילי נ"ט. המערכת תוכל להגן על עצמה מירי תלול מסלול. הגנתה קלה מזו של משגרי פטריוט וחץ שאינם יותר קטנים, מהגנת מטוסי נוסעים בשדה התעופה לוד או מהגנת המתקנים הכימיים במפרץ חיפה.

התהליך ההיסטורי ותהליכי קבלת ההחלטות

• כתוצאה ממלחמות המאה הקודמת (67', 73' ובעיקר 82') הגיעו מדינות העימות וארגוני הטרור למסקנה שאין ביכולתם להתמודד עם חיל האוויר הישראלי, והם חייבים למצוא פתרון "עוקף חיל אוויר".

• הם מצאו שתי חלופות: מנהרות (שאינן נושא מסמך זה) ונשק רקטי / בליסטי, לטווחים החל מ-5 ק"מ ועד 1,500 ק"מ ומעלה.

• כנגד איומים בליסטיים יש בידי חיל האוויר וצה"ל פתרונות חלקיים בלבד. ראה תוצאות מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת לבנון השנייה.

• קיימות בעיקרון שתי טכנולוגיות המסוגלות לפעול כנגד האיומים הבליסטיים: טיל כנגד טילים ולייזר רב עוצמה.

• במהלך שנות ה-90 למאה הקודמת ישראל פעלה לקידום שתי הטכנולוגיות בו זמנית. זאת באמצעות מערכות החץ והנאוטילוס (שנקראה גם THEL ACTD – Tactical High Energy Laser – Advanced Concept Technology Demonstrator).

• שתי הטכנולוגיות הצליחו - החץ בסדרת ניסויי סימולציה וניסויי ירי ומערכת הלייזר בסדרת ניסויים של 46 יירוטים בהצלחה מלאה.

• מערכת הלייזר פותחה תחת האמרה של "מתן הגנה לקריית שמונה כנגד קטיושות הנורות מלבנון". זאת הייתה "הדרישה המבצעית" למערכת. כך הוגדר הצורך ע"י ראש הממשלה פרס ונשיא ארה"ב קלינטון. המערכת יועדה לישראל. ישראל הובילה.

• בעוד שישראל המשיכה בפרויקט החץ עד להצטיידות, היא לא מימשה זכותה בפרויקט הלייזר (נאוטילוס – סקייגארד), למרות ההצלחות הטכניות והמבצעיות. במקום להמשיך ולהוביל, השאירה מערכת הביטחון את ההובלה לצבא האמריקאי, ש"גרר" את המערכת בהתאם לצרכיו, שלא תאמו בהכרח את צורכי ישראל.

• זאת במקום לעבור מיידית לייצור מערכות מבצעיות, לאחר שהטכנולוגיה כבר הוכחה בסדרת הניסויים הראשונה. כך ניתן היה להציב מערכות לייזר מבצעיות החל משנת 2003, כאשר שדרות כבר הייתה תחת מתקפות קסאם חוזרות ונשנות, והחיזבאללה – בשיא התעצמותו.

• ויתור זה של מערכת הביטחון על מערכת הלייזר רב העוצמה, לאחר הוכחתה בניסויים, ולמול האיום הכל כך נראה לעין - הוא מעשה בלתי נתפס!!!

• הייתה זו טעות אסטרטגית, אולי מהחמורות בתולדות ישראל. היא שינתה לרעתנו את המאזן האסטרטגי והפסיכולוגי עם מדינות ערב, החיזבאללה ויתר ארגוני הטרור. היא עלתה לנו בנזקים חמורים במהלך מלחמת לבנון השנייה, שאת מרביתם ניתן היה בוודאות למנוע. היא ממשיכה לעלות לנו בסבלם של תושבי שדרות משך למעלה משש שנים.

• והטעות עדיין נמשכת!! לאחר סידרת ביקורים של חברת NG בארץ, החל ממאי 2006 ועד ינואר 2007, בה הוצגה מערכת הסקייגארד והוצגו גם ההתחייבויות שחברת NG הייתה מוכנה לקחת על עצמה, החליטה מערכת הביטחון, בעקבות המלצה של מפא"ת, לפסול אופציה זו לחלוטין ולהסתפק ב"כיפת ברזל". בנוסף, תומכת מפא"ת גם בפיתוח בארץ של לייזר עתידי המבוסס על מצב מוצק.

• בכך "זורקת" מפא"ת פתרון טכנולוגי שמדינת ישראל וארה"ב השקיעו בו, ביחד, כ-400 מיליון דולר. פתרון בשל, מוכח, שיכול לפעול מבצעית תוך כשנה וחצי. על פניו מעדיפים פתרונות שכולם על הנייר, בעייתיים מבחינת יעדי זמן, מחיר וביצועים ורחוקים מהוכחה מבצעית.

• בכך מונחים גם אבני היסוד לפוטנציאל הנזק שעלול להגרם לנו בכל קונפליקט בעתיד, כאשר, בנוסף לקטיושות, נצטרך כנראה להתמודד עם מערכות נשק הרבה יותר מתקדמות כמו נשק בליסטי מונחה, טילי שיוט, מזלט"ים ואחרים. השגיאה שהביאה לתוצאות מלחמת לבנון השניה חוזרת על עצמה, ובגדול.

• כפי שננסה להראות בהמשך – לייזר המבוסס על טכנולוגיית מצב מוצק איננו מהווה תחליף לליזר רב עצמה, המבוסס על דלק וגזים, כמו הסקייגארד.

חלופות לסקייגארד

• מיגון המבנים: יעילות ההגנה הפסיבית מוגבלת. נגד איזה רש"ק נמגן את המוסדות בשדרות, 5 ק"ג? מהר יופיע רש"ק של 10 ק"ג. נמגן נגד 10 ק"ג, יופיע רש"ק של 20 ק"ג, אין לדבר סוף. הוא הדין בטווח הרקטות. נמגן רצועה של 10 ק"מ, 20 ק"מ, נמגן את כל המדינה? הגנה פסיבית (מקלטים, חדרי ביטחון, מיגון וכו') לא תמנע נזק לתשתית האזרחית והצבאית של המדינה, ולשיבוש אורחות החיים. הופעה צפויה בזירת המזה"ת של טילים מונחים, טילי שיוט ומל"טי תקיפה אך יגבירו את עוצמת הנזק. במשוואה של הרחבת המיגון הפסיבי מול העצמת כוח ההרס של התוקפן תהיה ידו של המגן תמיד על התחתונה. באופציה זו אנו "ממגנים את עצמנו לדעת".

• מערכת "כיפת ברזל": במידה ותצליח, ניתן יהיה לשלבה במערכת השליטה והבקרה של הסקייגארד כאילו שהייתה מאיר לייזר נוסף. היא תוכל לתרום באותם מצבי מזג אוויר קיצוניים, שאפילו לא הוגדרו במתארי מפא"ת, בהם בסיס הענן הוא ממש אפס, על פני הקרקע.

• כיפת ברזל נמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים. אין ודאות בהצלחת תהליך הפיתוח מבחינת לוח זמנים וביצועים.

• יש להתחשב גם במחיר הירי במערכת כיפת ברזל: עשרות אלפי דולרים בעבור יירוט של כל קסאם, שמחירו מאות דולרים בודדות.

• לייזר מצב מוצק (SSL – Solid State Laser): חברת NG, המובילה בעולם בטכנולוגיית הלייזר המוצק (SSL), מצהירה שמערכת שכזאת לא תהיה מבצעית בעשור הקרוב. אין סיכוי שפיתוח עצמי יסתיים קודם. דוברי מערכת הביטחון מסכימים ללו"ז זה.

• פיתוח מערכת ה-SSL נתקל בבעיות קשות ביותר של איכות הקרן, פיזור החום העצום שנוצר והגעה להספקים הנדרשים (הפעילות המתקדמת ביותר כיום, המבוצעת בחברת NG, מתכוונת להגיע להספק של כ-100 KW תוך כ-5 שנים. זה סדר גודל מתחת להספק של מערכת הסקייגארד).

• הלייזר המוצק (SSL) פועל באורך גל סביב ה-1 מיקרון. אין שום תוכנית לפיתוח לייזר מוצק באורך גל אחר. אורך גל זה (בניגוד לאורך הגל של מערכת הסקייגארד) רגיש מאוד להשפעות מזג אוויר, הרבה יותר מהסקייגארד, ובנוסף - גורם לעיוורון מאור חוזר. ישראל תמצא עצמה במצב פוליטי-מדיני קשה כאשר יתבררו תוצאות השימוש בסוג נשק זה. סיכוי קלוש ביותר שמערכת כזאת תאושר לשימוש במתארי הגנה על אזורים אזרחיים.

• הצגת ה-SSL כתחליף לסקייגארד מהווה יותר מזריית חול בעיניים. כאן נזרעים זרעי הכישלון הבא!!!

• תותחים מהירים: רעיון אחר שהועלה, רכישה זמנית של תותחים מהירים (וולקן-פאלנקס ודומיו), אינו מעשי. טווח התותחים - מאות מטרים, עם סיכוי פגיעה סטטיסטי, אינו מספיק להגנת יישובים. נצטרך להציב עשרות תותחים כאלה ברחובות שדרות ואשקלון, דבר שיביא יותר נזק מתועלת.

המאזן הכלכלי והפסיכולוגי

• נכון, ישראל תצטרך להשקיע כ-1.2 מיליארד דולר בהצטיידות בכ-35 מערכות סקייגארד כמתואר לעיל (עם הסיכוי שמרבית המימון ייעשה ע"י ממשל ארה"ב).

• אך זוהי ההשקעה המסיבית היחידה והאחרונה. היא מוגדרת במדויק.

• לעומת זאת, כאשר המערכת הסקייגארד תופעל ותיירט את האיומים, נהיה ביתרון מוחלט - כלכלי ותפעולי. עלות היירוט (1,000 עד 2,000 דולר) תשתווה או תקטן מעלות ייצור האיום. מלאי התחמושת, קרי הגזים והדלק, הוא בלתי נדלה. לארגוני הטרור אין מלאי בלתי נדלה של רקטות.

• לעולם יהיה לנו יותר דלק להזין את מערכות הסקייגארד מאשר להם טילים.

• לא כך אם נסתמך על כיפת ברזל בלבד: בכמה טילי כיפת ברזל נצטרך להצטייד כשידוע שבידי החיזבאללה ישנם כ-15 אלף טילים ורקטות??? כמה טילים נירה מול כל איום? כמה זה יעלה לנו??

• מה יקרה אם במהלך קונפליקט יתברר שמלאי טילי כיפת ברזל הולך ונגמר?? נחסוך בטילי הגנה??? נירה רק כנגד האיומים היותר מסוכנים??? נפתח קו ייצור חירום שיספק טילים הרבה לאחר שהעימות הסתיים???

• טילים כנגד טילים – לחיזבאללה ולמדינות העימות יש את כל התמריץ האפשרי להמשיך ולירות, ו"לשאוב ע"י כך את כלכלת ישראל החוצה"....

• סקייגארד כנגד טילים – כאן אנחנו "שואבים את כלכלת החיזבאללה ותומכיהם החוצה".... איזה תמריץ יהיה להם אז להמשיך ולירות, בעיקר כאשר יתברר שכל מה שהם יורים מושמד ואינו מגיע כלל לקרקע???

מה לעשות?

• איננו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של ויתור על אחת משתי הטכנולוגיות הרלוונטיות ליירוט איום זה. לבטח אסור לוותר על זו שהוכיחה רמה מוחלטת של הצלחה בניסויים, ויכולה להיות מוכנה לתפעול מבצעי לפני כל חלופה אחרת.

• איננו מערערים על ההחלטה לפתח את כיפת ברזל. יש להוסיף עליה נדבך נוסף, שהוא הצטיידות מיידית בשלוש מערכות סקייגארד ראשונות, שארבעת האלמנטים של תרומתן הצפוייה מצויינים במכתב הפתיחה.

• מה אנו מסכנים? - סכום של 310 מיליון דולר, שכנראה ניתן יהיה לקבלו, כולו או מרביתו, כמענק מארה"ב.

• בראיה נכונה ואמיתית - זהו סכום קטן בהשוואה לנזק הפוטנציאלי שיכול להיגרם אם לא תהיה לישראל מערכת הגנה יעילה.

• מה אנו מרוויחים? – פתרון. ייתכן שיהיו בידנו שני פתרונות: כיפת ברזל וסקייגארד. אז ניתן יהיה גם להגדיר את השילוב האופטימלי ביניהם.

• גורם הזמן הוא קריטי. התנעת פרויקט הסקייגארד תלויה אך ורק בהחלטת ממשלת ישראל. מאז הציגה חברת NG את התחייבותה למימוש מערכת הסקייגארד בפני מערכת הביטחון עברו למעלה משמונה חודשים. התקפות רקטות הקסאם על שדרות ויישובי הנגב המערבי אינן נפסקות!!!

• יש לזכור שחלק מהתחייבויות החברה היה הנכונות להתחיל לעבוד עוד לפני החתימה על החוזה הפורמלי עם מדינת ישראל. זאת כדי לחסוך זמן.

• מומלץ לכן על פנייה מיידית, פורמלית, של ישראל לממשל ארה"ב ולהנהלת חברת NG, שתציג בקשת ונכונות ישראל להתניע מיידית את תהליך ההצטיידות במערכת הסקייגארד.

• מומלץ גם על ביקור בארה"ב, ובחברת NG, של שר הביטחון, או סגן שר הביטחון. אין תחליף למגע האישי. ביקור כזה גם יתרום להתגבר על ההרגשה הקשה של הנהלת חברת NG, שנוצרה בעקבות ביקורי נציגיהם הבכירים בארץ בשנה האחרונה.

נספח מס' 2

פעילותה של מפא"ת

בכירי מפא"ת, המנהלה לפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון, טוענים שאינם חייבים לנו הסברים למחדל הפקרת העורף לירי הרקטות. אנו סבורים שהם חייבים הסברים לתושבי שדרות, שסובלים יותר משש שנים מירי קסאמים. הם חייבים הסברים גם לתושבי הצפון שהופקרו לירי הקטיושות בשנה שעברה והם חייבים זאת לכלל תושבי ישראל.

מפא"ת היא למעשה הגוף היחיד במערכת הביטחון העוסק בנושא. שם הכול מתחיל. שם הכול נגמר. אין כיום שום גוף במערכת המסוגל להתמודד מקצועית עם החלטותיה.

זאת בניגוד לפרויקטים להם יש לקוח מבצעי מוגדר (כמו אספקת מערכות ל.א. למטוסי ח"א). אז, מול או יחד עם מפא"ת, יש גם צוות מקצועי של המשתמש, שלו סמכות מקצועית ואחריות להביא לחיל מערכות מבצעיות, צוות שיכול גם לקבל גיבוי ברמת אלוף בעת הצורך.

בעבר היה במערכת הביטחון מדען ראשי, שהיה כפוף ישירות לשר הביטחון ושלא היה מעורב בהקצאת משאבים. היום אין גוף מקצועי כזה, שיכול לתת לשר הביטחון חוות דעת אובייקטיבית בסוגיות טכנולוגיות. לפיכך, הצענו לשר הביטחון להקים ועדת מומחים, שאינם קשורים למפא"ת או לתומכי הסקייגארד, כדי לבחון את הטיעונים נגד פסילת הסקייגארד. אנו מקווים שהצעה זו אכן תתממש.

בנושא ההגנה בפני טילי קסאם ורקטות יש למפא"ת אין-סוף סמכות אך מעשית אפס אחריות. גם לאחר 11 שנות פעילות ממומנת תחת מפא"ת (מחתימת החוזה על הנאוטילוס), האינטרקום על שולחנו של ראש מפא"ת לא מצלצל, והוא לא נדרש לתת הסברים כאשר נופלת רקטת קסאם אחת בשדרות. זאת בניגוד לאינטרקום שעל שולחנו של מפקד חיל האוויר, או של מפקד חיל הים, במקרים של חדירות אויב בתחומי אחריותם (כדוגמה). להם יש גם סמכות וגם אחריות.

(האבסורד הוא שגם על שולחנו של מפקד פיקוד העורף האינטרקום לא מצלצל... אין למעשה היום שום גוף בצה"ל שתפקידו להשמיד את רקטות / טילי האויב בעת מעופם, למעט הפעלת החץ, והדבר ניתן לביצוע!!).

לטיעוני מפא"ת נגד מערכת הסקייגארד אין אחיזה במציאות. החלטות מפא"ת ואופן עמידתן ב"מבחן התוצאה" פורטו בנספח הקודם. עיקרם של דברים:

• החלטת שנת 2001 "לרדת" מהמשך פיתוח הנאוטילוס וההצטיידות בה הביאה ישירות לנזק שנגרם במלחמת לבנון השניה ולסבל המתמשך של תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה.

• החלטת וועדת נגל להתרכז בכיפת ברזל בלבד יוצרת את התשתית להפסד הכמותי הבא (לעולם לא יהיו לנו מספיק טילים) ולהפסד הכלכלי הבא (יירוט המוני של רקטות שעלותן תחת 1000 דולר האחת באמצעות טילים שעלות כ"א הרבה עשרות אלפי דולרים). כלומר – להפסד האסטרטגי הבא.

• בניגוד לטענת דוברי מפא"ת שהאמריקאים "ירדו" ממערכת הסקייגארד, האחריות להפסקת פעילותה היא של ראשי מערכת הביטחון הישראלית בלבד.

• הטיעון שהושמע לאחרונה כאילו "כל ניסוי נעשה אחרי שאולי עשרות פעמים לפני כן הוא נדחה והמערכת כוילה מחדש" הוא משולל יסוד. לא מוכרת לנו מערכת אחרת שביצעה כל כך הרבה ניסויים מוקדמים מוצלחים. למה לא לנסותה? בגלל הנימוק שאינו אמת שהמערכת תרעיל את כל המדינה?

• ההחלטה לפסול כליל את הסקייגארד תמנע את ההגנה היותר מיידית האפשרית על תושבי שדרות, את כניסת מדינת ישראל לעידן נשק הפועל במהירות האור ואת עיקר יכולת המדינה להתמודד עם משפחה שלמה של איומים עתידיים, מתקדמים.

• הטענה ש"כולם רוצים לפתח מערכת יירוט עם לייזר מוצק" היא זריית חול בעיניים. גם דוברי מפא"ת מסכימים שמערכת כזאת לא תהיה זמינה בעשור הקרוב. לייזר זה מיועד לשימושים אחרים עבור הצבא האמריקאי ולא יוכל לשמש תחליף לסקייגארד. הצגת לייזר המבוסס על טכנולוגיית מצב מוצק כתחליף לסקייגארד מביאה את האבסורד לשיאים חדשים. זהו תחליף שפשוט אינו קיים ואינו רלוונטי. נבצר מאיתנו להבין כיצד פתרון כזה מועלה אפילו לדיון...

ועדת נגל, שפסלה את מערכת הלייזר – סקייגארד, הורכבה מאנשי מפא"ת וממקורביהם בלבד ואיש מאלה שהתנגדו לדעתם לא זומן לדיוניה. הועדה לא התעמתה עם אף אחד שחלק על דעתה. במקום זאת, הם נוהגים להשמיץ אותנו אישית ומקצועית וליחס להרצל בודינגר מניעים אישיים, כאילו הוא משמש סוכן החברה האמריקאית. טענה חסרת שחר. קל יותר להתייחס לגופו של איש במקום להתעמת עם האמת.

ב-9 בפברואר 2007, לאחר ששר הביטחון הקודם הודיע בביקור בחו"ל על הבחירה במערכת כיפת ברזל, פרסם אמיר אורן, בעיתון "הארץ", את הידיעה הבאה:..."פרץ לא סיפר לסחפר (מזכ"ל נאט"ו) וגם לא לאזרחי ישראל שאחד השיקולים המכריעים אך הנסתרים בהחלטה זו הוא שבמימון המערכת משתתפת מדינה זרה, שאינה שוכנת ביבשות נאט"ו – אמריקה ואירופה. השבוע, לאחר פרסום ההחלטה, יצאו שניים ממפקדי חיל האויר לשעבר, דוד עברי והרצל בודינגר, נגד חלק ממנה – הסירוב להציב בשדרות, בתוך 18 חודשים, שנה לפני שמערכת היירוט (כיפת ברזל) תהיה מוכנה, את מיירט הלייזר 'נאוטילוס'"...

נא שימו לב לדעתם של האלופים (מיל.) עברי ובודינגר. זהו עצם העניין!!!

לאור זאת– איזו משמעות הייתה בכלל להקמתה של ועדת נגל?? הרי ההחלטה כבר התקבלה עוד לפני כן. האם הגנת תושבי שדרות אכן עמדה בראש סדר העדיפויות או שהתערבו כאן שיקולים זרים של יצוא נשק??? למה ביזתה מפא"ת את נציגי חברת נורתרופ-גרומן והזמינה אותם להציג בפניה את מערכת הסקייגארד אם כבר מלכתחילה היה ברור שהצעתם תפסל???

כיצד ניתן היה בכלל לצפות שאותה קבוצה בדיוק של בכירים במפא"ת, שקיבלה בשנת 2001 את ההחלטה להפסיק את הפעילות בפרויקט הנאוטילוס, תקבל בשנת 2007 החלטה מנוגדת לחלוטין, וזאת כאשר תוצאותיה ההרסניות של החלטת 2001 מונחות לעיני כולנו?? אפילו מלאכים לא היו מסוגלים לקבל החלטה שכזאת. מדרך הטבע הם אכן עשו, ועושים את כל שניתן כדי להגן על החלטתם הקודמת...

אנו חוזרים ומתריעים - המשך התעלמות מערכת הביטחון ממערכת הסקייגארד הוא מחדל מתמשך שפוגע באופן חמור ביותר בביטחון המדינה.

והערה אישית לסיום:

אנו מודעים ללשון החריפה בה נקטנו, אולם כאזרחי המדינה הבקיאים אישית ומקצועית בנושא מיום היוולדו, לא יכולנו להימנע מהדרישה להביאו שוב לדיון אמיתי וענייני.

היינו עדים למחדל ההחלטה של שנת 2001 וניסינו להתריע עליו כבר לפני מספר שנים.

כעת אנו עדים להיוולדו של מחדל נוסף – מחדל ההחלטה מפברואר 2007, שבעקבות מלחמת לבנון השנייה השפעתו עלולה להיות חמורה אף יותר.

כל בקשתנו היא לבחון את נושא הסקייגארד מחדש. המדינה ראויה לבחינה מחודשת זו. הזמן דוחק.